האמת המטרידה – מי אוכל את האוכל של הילדים שלכם?

Parents & Candy

בהלוואין פרסם ג’ימי קימל סרטון שהפך לויראלי וצבר מעל 28 מיליון צפיות. מדובר באתגר יוטיוב שמתרחש בשנה השלישית ברציפות ומזמין הורים למתוח את ילדיהם על כך שאכלו להם את כל ממתקי החג.

אז מה כ”כ הצחיק את כולם?
א. התגובות ההיסטריות וחסרות הפרופורציה של כל אחד מהילדים שעולמו חרב
ב. העובדה שההורים מצחקקים וממשיכם לצלם
ג. התובנה האמיתית מאחורי כל המתיחה הזו:
הורים אכן חוטאים פעמים רבות בנשנוש, בליסה או שאיבה של מוצרים שהם קנו “בשביל הילד”

למעשה, בסקר שערכה ה-NCA (National confectionery association) ב2014, מתברר כי 78% (!) מההורים מודים שהם לוקחים ממתקים מקערת ההלוואין של ילדיהם. 23% מהם מחכים עד שהילדים ילכו לישון או לבית הספר לפני שהם מגניבים לעצמם כמה מתוקים….

image_thumb.png


תופעה שקטה – הצריכה הסמויה של ההורים

ההגדרה של מוצרים לילדים ומוצרים למבוגרים נוחה למשווקים וגם לצרכנים – היא מתאימה לתבניות שיש לכולנו בנוגע לטעמים (בסיסיים ומוכרים אצל ילדים לעומת מתוחכמים אצל מבוגרים), לאריזה (צבעונית עם דמויות לילדים, מעודנת ומעוצבת לבוגרים) ולאלמנטים שנצטרך להדגיש בתקשורת השיווקית (טעם וFUN אצל ילדים לעומת שמירה על הגזרה ושאר טיעונים בריאותיים אצל ההורים). נכון, מדובר בחלוקה גסה ויש גם מוצרים שמיועדים לכל המשפחה, אבל ברוב קטגוריות המזון הפניה היא די דיכוטומית.

אז מה בעצם מתפספס כאן? המון!

מסתבר שישנן סיטואציות צריכה הוריות טיפוסיות שכולנו מודעים אליהן אבל אף אחד לא מדבר עליהן ונותן להן מענה:

פולניזציה – הנטיה לגמור מקערת האירוח שהכנת לילד ולחבריו או מקערת הנשנוש מול הטלוויזיה. המחמירים מקפידים למלא אותה מראש בכמות לא סבירה לילדים בידיעה שההורה הוא זה שיחסל את השאריות בתאווה. התופעה מתקיימת גם מחוץ לבית: רכישת מנת פופקורן ענקית שברור שהילד לא יסיים במהלך הסרט, אכילת החלק הקשה של הפיצה שהילד מוותר עליו וכדומה

נוסטלגיה במסווה – רצון להנחיל לילדים מסורת של ממתקים מהילדות שמסתיים בסופו של דבר בזלילה עצמאית של אותם מוצרים. הדוגמאות אין סופיות – חטיפי קוקוס, חטיפי שומשום, מסטיק עלמה, במבה אדומה ועד לביצת קינדר המקורית שחזרה לא מזמן למדפים.

image_thumb.png

תשוקה מודעת – פריטים אייקוניים שנלקחים מהמדף בסופר “עבור הילדים” בידיעה מראש שההורים לא יעמדו בפיתוי ויקחו מהם נתח. רלוונטי לכריות, קינדר בואנו (אצבע לילד ואצבע להורה) ועוד

image_thumb.png

חסכנות משתלמת – קניה לילדים במבצע (3 ב-10, 2+1, 400 גרם ב-300) שמובילה לרכישה של מוצרים שסביר שהילדים לא יצרכו רק “כדי להגיע לכמות הנדרשת” . לדוגמא: חטיף אגוזי שמשלים שלישיה לצד פסק זמן וכיף כף.

חריגה מהתפריט –הורה שמנסה לשמור על המשקל ומרשה לעצמו להתפרע דרך “ביסים” ו”טעימות” ממוצרים שהילדים מנשנשים (מה שמכונה Invisible calories) או במקרים חמורים ישירות ממגירת החטיפים.

image_thumb.png


מנטורינג
– צריכה ממוצרי הילדים במסווה של חניכה לאכילה אופטימלית. לדוגמא: “במילקי צריכים לערבב את הקצפת והשוקולד – בואי אני אראה לך”, “חייבים למצוץ את הארטיק כדי שלא יטפטף לך – תני לאבא…”

תסמונת ההורה המלווה – השתתפות בחגיגת ממתקים בהצטרפות לטיול, יום הולדת או אירוע אחר מבית הספר או הגן.

הפתרון – להוציא את הצריכה הסמויה מהארון!

ברגע שנהפוך צריכה של מוצרים לילדים לחוויה משפחתית משותפת, הנשנוש ההורי יהפוך ללגיטימי. ניתן לעשות זאת על ידי:

חיבור התופעה להזדמנויות המתאימות – חגיגות, שמחות, ואירועים שמצדיקים התפנקות גם על מוצרים שלא נחשבים “בוגרים” מבלי להתנצל.
חבילת הורים וילדים – הצעת גרסה “הורית” למוצר אהוב על הילדים, שתקל על המצפון
(גרסת Better for you). ניתן גם להשתמש בצריכה המשותפת כ”תירוץ” להשקה של וריאנט חדש וטוב יותר בריאותית. לדוגמא – חטיף או דגנים מופחתי סוכר שכולם יכולים ליהנות מהם יחד.

בתאבון!

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *